בוקרו של ה-4 באפריל 1793. נשים צרפתיות ענוגות
למדי מתרווחות להן בכיסאות-נוח למרגלות הגיליוטינה,
שדיהן הצחורים חשופים לשמש החמימה, כמנהג
התקופה והן סורגות להנאתן כובעי-גרב לקראת המערכה
הקשה ברוסיה.
בין הערופים מתגלגל גם ראשו של קצין צעיר ויפה
תואר בשם אילוזיו, מחסידי טוהר המידות והנשק.
אילוזיו, שמספר פרוצדורות מהפכניות הקפיאו את
דמו הרומאנטי, הקדיש את שירו האחד ויחיד למדמואזל
סוליי אשר נודעה ביופיה המלאכי ובסלידתה
מגנראלים למיניהם כבר מראשית דרכם לגנראלטורה.
בסלידתה האצילית שאינה ניתנת לחלוקה שמרה על
תומתה למען אילוזיו והדורות הבאים.
מדמואזל נראתה לאחרונה כשהיא נשקפת. מחלונה אל
הרחוב הבהמי ומשוררת בקולה השקט והבוטח את
המילים "עופי עופי", עד אשר באו ה'זנדרמים החמושים
ונטלוה להתזת הראש.
השיר, כמו רבים אחרים שנתקבצו כאן, הוא אופטימי
פאסיבי והדבר מורגש במיוחד בשורת הסיום.
כתב-היד נתגלה אצל אחד הקלושארים בתקופת שארל
האחרון.
המוסיקה המקסימה מבשרת את תחילת ה"ליד".
השיר רשום בדרכים שונות: וולס / ואלס
האביב לא שינה דעת איש
עופי עופי לך ציפורי
רק מחיר הפרחים ירד
וטבעי כה לחלוץ קצה שד
האביב לא שינה דעת איש
נסתובב קצת נחזור לישון
מה רצים פה כולם אם לא
לשחק זה לזו בַּפִּיש
האביב לא שינה דעת איש
לא הוציא אף מת מקברו
וכדאי בין מִינֵי חלומות
להיות זהירים כמו תמיד
האביב לא שינה דעת איש
עופי עופי לך ציפורי
כבר כל ילד הרי שמע
אין מנוס מעוד מלחמה
