כאשר ראה אור תקליט הויניל מספר 2 כתבה בו דרורה כי "ההאזנה מותרת אך ורק לגימלאי צה"ל" הסיבה (כנראה) היתה למנוע מן המתגייסים של היום את סיפור העריקה שבגללה נכתב השיר. דרורה יקרה שלי, הזמנים השתנו, מאז ההקלטה של השיר, לא תאמיני מה שרים ומה יודעים המתגייסים של שנת 2006 וזה עוד קורה להם כשהם בני ארבע עשרה ולפני השעור הראשון בגדנ"ע.
בשרותי בסדיר "לא זכיתי" לבקר בכלא שש אבל בכלא ארבע שבסרפנד (שהיה על פי דרוג מספרי הרבה יותר גרוע) הייתי גם הייתי. זה קרה כאשר אני ועוד כמה בנדיטים מלהקת הנח"ל גנבנו באישון לילה (פשוטו כמשמעו) קומנדקר צבאי ממחסן המשטרה הצבאית במחנה ג'וליס. באחד מקיבוצי הסביבה שבו היה לנו חבר מסגר וחבר צבעי הסבנו את הרכב לרכב אזרחי אפור ויפה (כולל מספר של טרקטור שהיה לנו במלאי) וכמעט שנה היה לנו רכב לנסוע בו לקיבוצים שלנו בימי שישי כשלא היו לנו הופעות עד…שתפסו אותנו וכשהסתבר כי לא מחקנו את מספר המנוע הכניסו אותי ואת אלכס ז"ל (הצייר משער העמקים) לחודש ימים לכלא ארבע בסרפנד שם "ישבנו גם בכינו" כמו על נהרות בבל וכתבנו יחד שירים דומים מאוד לשיר עליו אני כותב היום חמישים שנה מאוחר יותר. נותר לי לקוות כי חוק ההתישנות חל על הסיפור כי בסך הכל זו היתה משובת נעורים שנסלחה. ולכן…שירי כלא שש וכלא ארבע מוכרים לי "יד ראשונה".
נחום היימן
אי שם בכלא שש
בתא קטן בודד
אסירים יושבים שמונה
נפשם כה מעונה
נאנחים כולם
ושואלים עצמם
מתי יבוא היום
לראות שוב את ביתם.
בבית ההורים
על בנם חושבים
רחוק הוא מביתם
מקום מנוחתם
זוכרים את הימים
בהם חפשי היה
את הצבא שרת
תמיד באמונה
קרה מקרה עצוב
מן הצבא ערק
בבית לעזור
להציל את המצב
ובסוף הקרב נתפס
לבית הדין הובא
וגזר הדין ניתן
לכלא שש הובא.
אני חלל אומלל
כבול באזיקים
חיל מוכה גורל
ספור בהמשכים
השיר הותאם ללחן הפיוט "שלום לבן דודי" בביצוע ג'ו עמר בהיכל התרבות:
הקדמה לשיר:
