בשיר זה בולטת בהעדרה מילת המפתח "מלחמה"
וזוהי אולי הסיבה לחוסר המוצא אליו ניקלעו המחברים.
מקור השיר על חרס טרויאני שנחטף מהמוזיאון
החדש בפפוס (קפריסין) ע"י יכטאי ישראלי והועלה
ארצה.
מיותר לציין כאן באילו דרכים נתגלגל השיר לידיו
של מצביא מקומי בעל תודעה עתיקה וחרסנית, שקבע
אותו בחומת ביתו, כמנהג המצביאים. בכך חוברה
למעשה חוליית נצח בשרשרת שראשיתה בחצר
פריאמוס מלך טרוייה ואחריתה, אי"ה, בחצר הרבי
מליובאוויטש. עקב הגילגולים הרבים, נפגמו מאוד
המילים המקוריות וכתוצאה ממלאכת שיחזור מייאשת,
הופיעו בשיר סימנים בעלי קונוטציה שלילית כמו
"ניידת" ו"סיגרייה" (צינגאלע בלעז).
למלביה"דים סיבות טובות להאמין שהשיר יהפוך,
בעתיד הקרוב, למחול ריטואלי.
מילים:
זהו השיר האחרון זה סוף הדרך
ולא חשוב אם בני עשרים או ארבעים
נגמור קפה נקפוץ מן המרפסת
עם הבגדים הכי יפים
זהו השיר האחרון זה סוף הדרך
ובאוויר עומד פתאום אותו אביב
וטוב שהתלבשנו כאן הערב
שוב בבגדים הכי יפים
זהו השיר האחרון זה סוף הדרך
ומסביב יתקהלו כמו תמיד
ועוד מעט תגיע גם ניידת
ומישהו ודאי יקיא
זהו השיר האחרון זה סוף הדרך
ובדירה אורות וסדר שיגרתי
ספלים שתויים וסיגריה בוערת
ומעקה למבוגרים
זהו השיר האחרון זה סוף הדרך
ולא חשוב אם בני עשרים או ארבעים
נגמור קפה נקפוץ מן המרפסת
וזה יהיה סימן חיים
