לא שאלתי אותך מעולם,
לא העזתי לומר מעולם,
רק קיוויתי ברמז לשמוע
את אשר לא אשמע לעולם.
עכשיו, שהדרך פתוחה בפניך
והעתיד שביקשנו אבד,
שמעתי את קול הגיוני האפור:
לשכוח צריך, כי אין מה לזכור.
המחר יהפוך לאתמול
ואני לא אחדל מלשאול
אם אזכור לתמיד את עיניך,
או אשכח יום אחד את הכל.
עכשיו . .
