אחד מאותם שירים שהיו בו אין ספור של בתים. לכאורה, שיר ילדים תמים. בפועל הרבה בתים שלא ניתן להדפיסם (נחשו למה…?) מכל מקום מה ששרד מן השיר מרובה הבתים הגסים הוא אותו משפט תמים שהפך לשיר ילדים מקסים "שימי ידך בידי אני שלך ואת שלי" וטוב שההיסטוריה והטעם הטוב מנפים מדי פעם את החלקים הפחות נחוצים להמשך קיומו של שיר זמר עממי.
נחום היימן
מה לי שמפניה ומה לי רום
כשבלעדיך אין לי כלום
רק ראיתך בדמי הליל
אהבתיך בעוז ובחיל
היי היי גליליה
בת הרים יפיפיה
לך זוג עיניים כזוג יונים
ושפתותיך שושנים
וידיך רכות הן
רק לחבק נוצרו הן
היי היי גליליה…
למה לי אב ולמה לי אם
כשבלעדיך כה משעמם
שימי ידך בידי
אני שלך ואת שלי
היי היי גליליה…
את כועסת ילדתי
נתפייסה חמדתי
ילדתי נתנה לי יד
והיתה שלי לעד
היי היי גליליה…
כתבה מעניינת בבלוג "הספרנים" – הספרייה הלאומית על "בת ההרים היפיפיה" שהונצחה בשיר (גליליה יגאל)
